הסיפור מאחורי זוג החוקרים הפרטיים שהכירו והתאהבו תוך כדי עבודה

 

 

סימבה, חוקרת פרטית וארז דרוקר, חוקר פרטי,

בעלי משרד חקירות פרטיות ״אקסס חקירות ומעקבים״.

 

הם הכירו בקיץ 1998.

שניהם כבר היו חוקרים פרטיים עצמאיים רשויים, עבדו כפרילנסרים.

הסיפור שלהם כזוג החל בשטח דווקא במהלך פעילות חקירתית מבצעית לאחר ששני שותפים בעלי משרד חקירות לא תיאמו ביניהם וכל אחד מהם בנפרד הזמין אותם לביצוע (אותו) מעקב.

השכם בבוקר אותו היום, ארז הגיע לשכונה שקטה ברחובות ומתמקם למעקב.

לפתע הוא הבחין בבחורה יושבת ברכב מיצובישי שחנה בסמוך אליו.

 

ארז: תחילה חשבתי שמדובר אולי באיזו סטודנטית שממתינה לאסוף חברה ללימודים…

חוקרת פרטית??

לא העליתי את זה על דעתי בכלל…

בטח ובטח שלא עוקבת…

 

 

סימבה: מייד זיהיתי שמדובר בחוקר פרטי…

המים שנזלו מתחת לרכב שלו העידו שהוא יושב שם זמן רב עם מזגן. העיניים שלו היו למטה לכיוון המושב שלצד הנהג כי הוא בטח קרא עיתון.

היה לי ברור כשמש שהוא חוקר פרטי.  

           

כעבור כשעה כשהם יושבים בתוך הרכבים שלהם, הנדון (הנחקר) יוצא עם רכבו מחניית ביתו. מייד הם מתחילים במעקב אחריו.

 

ארז: באותה שניה נפל לי האסימון שהבחורה חוקרת פרטית ומאיזו שהיא סיבה שאינה ברורה לי עדין, שנינו עוקבים יחד אחר אותו הנדון.

 

סימבה: ארז יצא ראשון במעקב.

הבנתי שאם לא אעקוף אותו, יש סיכוי שאאבד את הנדון ולכן בהזדמנות הראשונה שיכולתי עקפתי את ארז.   

 

ארז: היא מטורפת…

היא עקפה אותי בכביש צר מאוד שממולה הגיע אוטובוס.

אם לא הייתי מאט היא הייתה נכנסת בו חזיתית.         

 

סימבה: חחח, היה לי ברור שהוא יאט וייתן לי להיכנס לפניו…

ֿ           

ארז: המעקב הגיע לבית ספר. ילדים ירדו מהרכב ושנינו הרמנו מצלמות ניקון ענקיות וצילמנו את הנדון מרחוק.

 

סימבה: בהמשך הבוקר התברר לנו ששנינו עובדים יחד על אותו התיק עבור אותו משרד חקירות.

עקבנו אחרי הנדון ברחובות, ראשון לציון, ירושלים ומעלה אדומים…

עשינו יחד 350 קילומטרים…

 

ארז: בערב בסיום המעקב הזמנתי אותה לבלות איתי וכבר למחרת עברנו לגור יחד.

כן, לגור יחד. אני, סימבה ומעיין התינוק שלה.

 

סימבה: הכל קרה ממש בין לילה…

 

    

ארז: הקליק וההתאהבות היכו בי כמכת ברק.

כבר ביום הראשון ידעתי שסימבה זו אהבה ענקית, חוקרת פרטית (דבר שהיה סופר נדיר בישראל של 1988), יפיפייה, חדה וחכמה.  

           

סימבה: בהתחלה המשכנו לעבוד בנפרד כפרילנסרים עבור משרדי חקירות אולם חודשיים לאחר מכן כבר עבדנו יחד כצוות חקירה ומעקב עבור משרדי חקירות.

 

ארז: הסתדרנו נהדר בעבודה למעט העובדה שסימבה הייתה סוליסטית בשטח ואני הייתי רגיל לעבוד בצוותים גדולים יותר.    

           

סימבה: הקשר המקצועי המיוחד ביננו נוצר בזכות העובדה שמעבר להתמחות שלנו במעקבים בשטח,

שנינו ביצענו בשוטף חקירות של סוכנים סמויים,

שנינו התמחנו בחבירות לאנשי מפתח ודיבוב נחקרים.

           

ארז: שנת 2000 היוותה עבורנו שנה של התחלות חדשות;

יונתן בנינו המשותף נולד וגם הקמנו יחד את משרדנו ״אקסס חקירות ומעקבים״.       

           

סימבה: רק בשנת 2002 התחתנו…

שני הבנים היו השושבינים שלי בחתונה…

 

ארז צעיר מסימבה ב-10 שנים.

הם מתגוררים באבן יהודה ומנהלים שגרת חיים שאינה סטנדרטית בלשון המעטה,

של בעל ואישה, אבא ואמא, שני חוקרים פרטיים בבית אחד.

           

תחביבים של סימבה:  

לומדת שנה חמישית ערבית מדוברת,

נהגת אמבולנס מתנדבת,

אוהבת ירי מעשי ונשק,

מכורה לתשבצים ולאתגרים.

כל מה שקשור באקסטרים זה היא.

 

תחביבים של ארז:

תמיד עם שני ספרים לידו,

חובב היסטוריה,

אוהב לבשל,

בנאדם של אנשים.

 

תחביבים של שניהם יחד:

אוהבים לבלות, ברים ומסעדות זה עניין שבשגרה.

(הם מסיימים יום עבודה ויושבים על דרינק) חופשות – רק באגן הים התיכון (לא בישראל).

בשום מקום וזמן הם לא יכולים להתנתק לחלוטין מהטלפונים ומהעבודה.

 

ארז שירת במצ״ח ואחרי הצבא התכוון ללמוד. עד הלימודים חיפש עבודה ונקלט בחברת מודיעין אזרחי כחוקר פרטי סמוי ועוקב.

 

ארז: העניין הרב שמצאתי בחקירות פרטיות והמשכורת הלא שגרתית שאבו אותי להישאר בענף ולוותר על הלימודים האקדמאיים.

 

סימבה מאז היותה ילדה קטנה תמיד חלמה להיות חוקרת פרטית.

אחרי שנים רבות שהתגוררה בניו יורק, חזרה לישראל, הגשימה את חלומה והחלה לעבוד כחוקרת פרטית.

 

סימבה: רוב היום אנחנו יחד, עובדים, מתווכחים, רבים, מבלים ומדברים המון.

השיחות שלנו לעולם לא נגמרות…

 

ארז: אנחנו מגבים האחד את השנייה בחלוקת העבודה.

גם בחקירות וגם בבית.

סימבה לא נכנסת למטבח ולעולם לא תיתן לי לכבס או לקפל בגדים. 

 

 

האם קשה לכם לעבוד יחד?

סימבה: קודם כל התשובה היא כן, ברור… בטח שקשה, בעל ואישה נו…

מעבר לכך, זה לעיתים קשה מהסיבה ששנינו דעתניים ושנינו תמיד אומרים את מה שאנחנו חושבים.

אבל מצד שני, הזוגיות בחיים האישיים נותנת לנו יתרון עצום בעבודה כזוג.     

אחרי הכל, אנחנו חוקרים פרטיים, וזה נותן לנו בומרנג של אינטראקציות בעבודה, בשטח, במעקבים ובחקירות.

אנחנו רוב היום יחד, מתווכחים (בעיקר על הטמפרטורה של המזגן ברכב) ומשלימים,

אבל הכי חשוב, לא הולכים לישון בריב.

 

ארז: סימבה לעולם לא עושה לעצמה הנחות בגלל שהיא אישה;

״כל מה שגבר יכול לעשות אני יכולה לעשות לא פחות טוב אם לא יותר״, היא אומרת…

           

סימבה: בעבודה אנחנו מתקשרים ללא מילים, לעיתים רק מבט קטן או מילת קוד בינינו מספיקים בכדי שנבין האחד את השנייה.

זהו יתרון עצום.

 

מוטו בחיים/במקצוע?

 

ארז: אני אוהב לדבר עם אנשים. המקצוע לא הפך אותי לחשדן. כשסימבה אומרת לי שאני חופר ופולניה, אני תמיד מתרץ לה (לי) שזה רק "תירגול" לדובב נחקרים.

המוטו שלי בחיים:

מתים פעם אחת, חיים כל יום מחדש.      

אני עובד בשביל לחיות ולא חי בשביל לעבוד.  

 

 

סימבה: כן… לפעמים הוא באמת חופר…

גם אני בנאדם של אנשים… רק יותר מהכיוון של צפייה בהם והקשבה להם…

צריך להקשיב, למה שנאמר וגם למה שלא נאמר…

לקלוט, להתאזר בסבלנות של צייד….

 

המוטו שלי בחיים:

"אין אי אפשר",

"אין לא יכולה"…

 

ארז: יושרה כלפי לקוחות וקולגות, האמת תמיד עדיפה גם אם היא לא נעימה לאוזן.    

 

סימבה: מקצועיות, תבונה רגשית, פרפקציוניזם ועוד פרפקציוניזם…    

 

דברים שלא יודעים עלינו?

 

ארז: אוהב את תחום האגרונומיה, מתרגש מעתיקות…

פריק של מכשירי ריגול.

 

סימבה: אוהבת לעבוד בבניין, מאושרת לעבוד עם גבס חול טיט ומלט,

לשרטט כל דבר,

להתלכלך בצבע…

פריקית של כלי עבודה…

 

אם לא הייתם חוקרים פרטיים, מה הייתם עושים?

 

ארז: אם לא הייתי חוקר פרטי, אולי הייתי עיתונאי.

 

סימבה: אם לא הייתי חוקרת פרטית, ללא ספק הייתי קבלנית בניין.

 

איפה אתם בעוד 10 שנים?

 

ארז: בטן גב, בין יוון לישראל.

 

סימבה: מסכימה עם ארז וגם לא כל כך…

חייבת שהאדרנלין יעבוד…