אמת מרה // אייל סברו

אישה בשנות הארבעים לחייה, נמוכת קומה, נאת מראה, אפילו מאוד, ועיניה כחולות וגדולות. היא שאלה אותי שאלה או שתיים ואני הבנתי מיד, עשרים וחמש שנות ניסיון לא הולכות ברגל. "קחי כרטיס, חייגי אליי מחר, נדסקס".
למחרת בצהריים היא התקשרה. האפליקציה לזיהוי שמות הראתה את שמה ואת תמונת הפרופיל ששמרה במקום מסוים, עוד טעות שרבים מאתנו עושים ושגורמת בעקיפין להפרת פרטיות. זיהיתי אותה לפי התמונה. "היי, עצמונה" עניתי. "מה שלומך? איך ידעת שזו אני?", שאלה. הסברתי והיא צחקה. התחילה לספר לי על יואב בעלה, גדול ממנה בחמש שנים, שיפוצניק, עובד עם משרדי אדריכלות ידועים. מתפרנסים יפה, שתי בנות גדולות, חיים שגרתיים לגמרי.

"אבל בחצי שנה האחרונה אני חושדת בו", אמרה לי. "יחסי המין שלנו פחתו עד שפסקו לגמרי, גם כשאני יוזמת. הוא כל הזמן נעדר שעות ארוכות עם תירוצים הזויים, כמו "עכשיו סיימתי פגישה" באחת עשרה בלילה, מי פוגש שיפוצניק באחת עשרה בלילה", אמרה לי. "ויש עוד סימנים, בקיצור, אני רוצה מעקב אחריו."
הסברתי לה במה הדברים כרוכים, "לא פשוט העניין" אמרתי, תצטרכי להתמודד עם "אמת מרה" אולי, ולא בטוח שתאהבי את מה שתראי", ניסיתי להכין אותה לבאות. "אין בעיה" אמרה, "אני ערוכה לכך". הסברתי לה את ענייני המחירים שלי, פשוטים מאוד, יש מחיר לשעת מעקב ומחיר לקילומטר נסיעה. וקדימה, תעבירי כסף לחשבון ואתחיל לעבוד. כמנהגי, קיבלה "אנחה", "הוי אתם עורכי הדין". בסדר, קחי חמש שעות מעקב נוספות ממני, מתנה" אמרתי, "וזה שווה הרבה!" היא שמחה, גם אני, וסיכמנו על העברת פרטים באי-מייל לפני תחילת המעקבים.

לאחר שמולאו כל הפרטים המנהלתיים, חייגתי אליה, קבענו תחילת מעקב ביום חמישי הקרוב (יום אהוב עליי למעקבים), בשעת הבוקר המוקדמת מאוד שבה יוצא יואב מהבית.
בשעה היעודה, חיכיתי תחת הבניין החדש בשכונה החדשה בעיר קטנה בצפון הארץ. השמש התחילה לזרוח, יואב נראה פוסע מפתח הבניין לעבר הג'יפ החדיש והיפה שלו. תיעדתי אותו מרחוק. "לחמם" את המצלמה אני קורא לזה.
יואב נכנס לג'יפ והחל בנסיעה, כעבור חצי שעה נכנסו לכפר ערבי גדול וידוע בצפון. קצת סיבובים בכפר, והופ, שני פועלים נכנסו לג'יפ. המשכתי "לחמם" את המצלמה. בהמשך הגענו למחסן גדול באזור התעשייה בעיר, יואב יצא מהרכב, פתח את המחסן ונכנס בנסיעה אחורנית לפתחו הגדול. אחד הפועלים נכנס רגלית למחסן וכעבור חמש דקות נסע הג'יפ קדימה כשרתומה אליו עגלת ציוד גדולה ועטופה בסרט. שער המחסן נסגר, הפועל חזר למקומו והתחלנו בנסיעה. כעבור חצי שעה  הגענו לזיכרון יעקב, מקום מועדף עליי לעיתים בטיולי שבת עם רעייתי. הסמטאות, המראות והנוף הנהדר בהחלט עושים לי את זה. 

יואב עצר סמוך לבית פרטי ישן עם גדר נמוכה וחצר גדולה. הפועלים פרקו את הציוד, יואב ירד ונכנס עימם פנימה, שם פגשו אדריכל, ואיתו עברו על תוכניות עבודה שלא הצלחתי לראות ושנפרשו על שולחן בחצר הבית, בחזיתו. 

עברו שעות של המתנה, יואב נכנס לג'יפ והחל בנסיעה. דניאל, העוקב שלי, ילד צעיר בתחילת שנות העשרים לחייו, כשרוני ומקצועי, גלש עם הסקודה שלו אחריי, אני הצטרפתי לאט אבל בטוח. עברו כמה דקות ויואב נעצר ליד מסעדה קטנה בזכרון, נכנס ויצא כעבור עשר דקות. "אוכל לפועלים" אמר דניאל בקשר, "חיובי", עניתי. האדרנלין ירד לרמות נורמליות. חזרנו אחרי יואב בנסיעה לבית שבו עבדו פועליו ששמחו למנת הבוהריים שלהם.
מדי פעם התרחק יואב מפועליו ומהאדריכל שעדיין היו במקום וערך שיחות טלפון ארוכות וקצרות מחוץ לבית כמחפש פרטיות. כעת, היה מחויך מאוד, ניכר כי השיחה נעימה לו, הוא הדליק סיגריה והתיישב על המדרכה, מחפש צל ופרטיות. כיוונתי את עדשת המצלמה ולחצתי זום אין עד כדי קריאת שפתיו. מידי פעם הציץ בשעונו, תוך כדי שיחה. "הוא קובע עם מישהי", אמרתי בקשר לדניאל. "גם לי זה נראה ככה" ענה הילד שמזה שנתיים מקפיד לשתות בצימאון מרשים את צורת חשיבתי ודרך התנהלותי. עתיד מזהיר צפוי לדניאל, ידעתי. 

בשעה שתיים בצהריים הגיע שליח על קטנוע עם ארגז גדול, ממנו יצאו מנות אוכל חמות לפועלים ולאדריכל. עברה דקה ויואב נכנס לג'יפ והחל בנסיעה. "זו הפגישה שלנו" אמרתי לדניאל בקשר. "הוא נתן אוכל לפועלים, כעת יש לו שעה הפסקה". "כן" ענה דניאל, "קדימה הפועל" אמר. נדרכנו. 

יואב נסע לכיוון ביתו, כעבור חצי שעה, עצר ליד בית פרטי מפואר, לא רחוק מביתו. בחורה צעירה בשנות העשרים המאוחרות לחייה יצאה מהבית, גובהה כמטר שבעים, שיערה בלונדיני חלק וארוך, חזה גדול ומפואר וישבנה עסיסי וחוצפן. היא קפצה לג'יפ, הם חייכו זה לזה, ואני חייכתי אל עדשת המצלמה גם כן. דניאל התקדם אליהם ברמזור ועצר את רכבו לימינם. הביט ימינה, ונתן למצלמה הדבוקה כדרך קבע לשמשה האחורית שלו תחת מסווה שלא אגלה לכם, לצלם את השניים מתנשקים.

"יש נשיקה אייל", אמר. ידעתי שהוא רואה את הצילום בזמן אמת במסך הטלפון המונח על רגליו, כך שידע לכוון את המצלמה נכון. "יפה" אמרתי, "יפה". הם המשיכו בנסיעה והגיעו לפתחו של קיבוץ, ימינה, שמאלה והופ אנחנו בכניסה לחוף ים שקט ושומם. לקחנו מרחק ביטחון, לא פשוט, אין אנשים, הסיכוי להישרף גדול, ונכנסנו אחריו. יואב נכנס לכיוון החוף. כשהחול הפך עמוק, חשבתי שיעצור, אבל.. יואב היה מתוחכם. הוא נעצר לרגע, אני מניח שאז שילב 4X4 ברכב, ונכנס פנימה. דניאל נעצר לבקשתי, אני נעצרתי הרבה הרבה קודם. יואב נכנס לכיוון הים ואני התעצבנתי. "מניאק" סיננתי בקשר. איך אני מגיע עכשיו לאיש… נתתי לו להמשיך הלאה כמאתיים חמישים מטר, וקרוב לחוף הים הוא נעצר. זה הזמן לקבל החלטות. "דניאל, יש לך בגדי ספורט?" שאלתי. "ברור בוס" ענה דניאל, "מתלבש". דניאל קרא את מחשבותיי. 

עברו שתי דקות ודניאל יצא מהרכב, לבוש כרץ מרתון. הוא ניגש לחלון הרכב שלי. "לך לכיוון ההפוך, תתחיל בריצה קלה, כשתהיה מזיע מספיק, תחזור לכיוונו, וכשתגיע אליו, תפתיע. דפוק בחלון, תשאל אם יש בקבוק מים, תגיד שאתה חלש". "הבנתי, הבנתי, אמר דניאל "ידוע התרגיל" ונעלם כשבידו השעון הסמוי שכל עובד מקבל ממני כמתנת יום הולדת.

צעקתי לו "תפעיל את השעון" והוא סימן לי "לייק" מרחוק כבר. אני המתנתי ברכב, אמנם במזגן אבל עצבני כאילו שנזרקתי על החול בחום הזה. להגיע לבאר ולא לשתות ממנה זה מבאס, אבל סמכתי על דניאל, ידעתי שיואב והצעירה מקיימים יחסי מין בג'יפ. יואב ניצל את יתרון הרכב שלו כדי לקבל פרטיות וזה לגיטימי. אני אנצל את הידע והניסיון שלי כדי לתעד מה עשה שם באמצע יום עבודה עם בחורה לא מזוהה, וזה… גם לגיטימי. בהמתנה לדניאל חייגתי לעצמונה, "היי עצמונה, מה נשמע?" שאלתי כמי שהולך להגיד לה מה נשמע אצלה. "תשמעי…" כשסיימתי את ההסבר, היא שאלה אותי אם הבחורה  עונה לתיאור המדויק שראיתי אך לפני חצי שעה. "כן", עניתי. "הבנתי" ענתה, "הבנתי"!
"את מכירה אותה?" "כן" ענתה, "חשדתי בה, אבל יהיה בסדר אייל. תמשיכו, כל הכבוד, רק תתעד הכול ותעדכן אותי בוואצאפ כשהוא יוצא מהים, סתם שאדע. הסכמתי ונפרדנו. קצת הופתעתי מקור הרוח ומכך שלא דיברה קודם על בחורה חשודה כפוטנציאלית. אבל… עצמונה הייתה עורכת דין, ואיתם אני אף פעם לא מופתע… לרעה. 

כעבור חצי שעה דניאל הגיע לרכב מיוזע כמו כל מרתוניסט אמיתי. "נו"? "בינגו" ענה לי. "לדעתי תפסתי אותם בול באמצע כשהוא מאחוריה. דפקתי על החלון והוא יצא מהרכב בלי חולצה ועם מכנסיים פתוחים. לדעתי, השעון קלט גם אותה דרך החלון קודם".
"יפה" אמרתי. "כעת, טוס מפה, לך תתארגן על עצמך. שתה משהו, וחכה לי ליד הבית בשיפוץ".
אני שיפרתי עמדה ביציאה מהקיבוץ והמתנתי ליואב. עברה עוד חצי שעה, קצת יותר, והג'יפ של יואב יצא מהקיבוץ. נסעתי אחריו, עדכנתי את דניאל שאנחנו בדרך, בטח כדי להחזיר את הבחורה לביתה ואז לחזור למקום העבודה, שם הוא ממתין. שלחתי הודעת וואטסאפ לעצמונה. הגענו לרחוב המגורים של הבחורה, הג'יפ נעצר ליד הבית. דלת הרכב נפתחה, וגם העדשה שלי. לפתע נפתח שער החווילה המהודרת וממנה יצאה… עצמונה.
הרמתי את ראשי מהמצלמה, מה לעזאזל קורה פה??? עצמונה ניהלה דין ודברים עם הבחורה ועם יואב. הייתה מהומה. הבחורה מיהרה להיבלע לתוך הבית. יואב ועצמונה ניהלו שיחה עוצמתית מול הרכב. אני צילמתי הכל מרחוק. 

עברו כעשר דקות ויואב נסע משם, אני המשכתי אחריו, חיכיתי עוד חמש דקות וחייגתי לעצמונה. "מה קורה עצמונה, מה עשית שם?" שאלתי. "זה בסדר אייל, אסביר לך  אחר כך, אני נסערת כעת. אתם יכולים להפסיק. יש לי הכול, תודה רבה לך. נדבר מחר ברשותך, אני נסערת". "בסדר גמור" אמרתי, ומיד הודעתי לדניאל שאפשר להתקפל חזרה לכיוון המרכז, למשרד. 

עברו שעתיים, ישבתי על דו"ח החקירה עם כוס קפה וקנקן מים עם מלפפון (למדתי את הטריק מ"טוטו" איך מגישים מים צוננים), , דניאל עבד על הורדת סרטי המעקב משתי המצלמות למחשב ולדיסק צרוב. עברו דקות והדיסק נכנס למחשב שלי, הסרט היה נהדר, דניאל דופק בחלון ביד עם השעון כשרואים בבירור את יואב והצעירה באמצע אקט מיני. כשנפתחה הדלת, קלטה המצלמה את הצעירה והחוטיני היטב. לא אלאה אתכם בשיח בין דניאל הכמעט מתעלף מהריצה באמצע אוגוסט ויואב שזה עתה מפריע לו איזה נודניק באמצע אקט מיני ומבקש מים. מה שחשוב, המטרה הושגה.

חייגתי לעצמונה, השיחה הייתה רגועה. היא סיפרה לי שהבחורה היא אשת אחיו, כן כן, אשת אחיו, היא חשדה בה מזמן, כך שהתביישה לספר אפילו לי.
היא סיפרה שהשיחה שלה עם יואב בעלה מחוץ לבית של אח שלו, כשאשתו של האח יורדת מהרכב, הסתיים בתירוץ שהוא פגש את גיסתו בעיר והקפיץ אותה הביתה. עצמונה אמרה לו "ראו אתכם בים" ושניהם הכחישו. ולכן, לסרט המעקב הייתה משמעות רבה. קבענו שהיא תקפוץ אליי למחרת.

למחרת היא נכנסה למשרד בשעת צהריים מוקדמת. עצמונה הייתה אשה יפה, חטובה, מכנסיים לבנים, כמעט שקופים, חולצה שמבליטה חזה יפה וחיוך יפה עם עיניים כחולות וגדולות. הראיתי לה את סרט הווידאו, על מסך הטלוויזיה 55 אינטש שבחדרי. היא דמעה, הגשתי לה את קופסת הטישו והצעתי אספרסו, היא סימנה בידה "לייק". ניגשתי להכין.

עברו שלושה חודשים, פגשתי אותה במסדרונות בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. "מה קורההה תותח" חיבקה אותי בחום. הרגשתי את החזה שלה נמעך על בית החזה שלי, קצת הובכתי. "תודה" עניתי. "מה איתך?" "אני גרושה טרייה, חופש, מחפשת ליהנות מהחיים, מה איתך? נשוי? גרוש?" שאלה מחייכת. הבטתי לתוך עיניה הכחולות הגדולות, "כן, נשוי" עניתי. "אויש, חבל" ענתה. "תודה על הכול אייל, אני רצה לדיון, מאחרת. תהיה בקשר" הספיקה לצעוק תוך שאני מביט בגבה. "טוב" עניתי בלחש. "טוב". קיבינימט החיים האלה, אמת מרה או בשורה טובה, תהיתי. 

רז חקירות- 03-9566060