
ענף המשפט הישראלי שעניינו דיני משפחה, מעבר לחוקים הייחודיים שחוקקו עבורו, שזור ב"נגיעות" לענפי המשפט הכלליים האחרים, ולכן, על אף, שלרוב, חלק נכבד מדיני המשפחה נדון בבתי הדין הרבניים, חלק מהסוגיות עשויות להיות נדונות גם בערכאות המשפטיות האחרות, לרוב, בבית הדין למשפחה, שלו סמכויות מקבילות, בנושאים מסוימים, לסמכויותיו של בית הדין הרבני.
דיני משפחה – הדין האזרחי כנגד הדין הרבני
הסמכות לדיון בגירושין-עצמם, לדוגמה, הינה שייכת, באופן בלעדי, לבית הדין הדתי המתאים, לפי השתייכותם העדתית של בני הזוג המתגרשים. מאידך, הסמכויות לדון בעניינים נוספים הקשורים לגירושי בני זוג שהם יהודים (כל ענייני הרכוש, מזונות ילדים ומזונות אשה, החזקה על הילדים, אופן חינוכם וכן הלאה) הן סמכויות מקבילות לבתי המשפט לענייני המשפחה ולבתי הדין הרבני. סמכותו של בית דין רבני לדון בעניינים כגון אלו תחול, במקרים בהם הוגשה לבית הדין הרבני תביעת הגירושין שבה כרוכים העניינים הללו, טרם שהוגשה התביעה בגינם לבית משפט לענייני המשפחה, וההיפך. כלומר, הערכאה השיפוטית הראשונה אליהן מוגשות התביעות בעניינים החופפים תיחשב לבעלת הסמכות לדון בהם, בעוד שהערכאה השנייה לא תדון בתיק זה. משמעות הדבר היא, כי במקרים בהם אין הסכמה בין בני הזוג בנוגע לערכאה השיפוטית שבה יידון עניינם, כל אחד משני בני הזוג ינסה להקדים את השני/יה ולהגיש, בטרם השני/יה יספיק להגיש, תביעה בערכאה השיפוטית המועדפת עליו. תופעה זו נפוצה מאד בענייני גירושין ומכונה "מרוץ סמכויות".
מה קורה כאשר שתי התביעות מוגשות במקביל, כל אחת מהן לערכאה שונה?
במקרים בהן מוגשות התביעות במקביל לשתי הערכאות השיפוטיות, הדיון בנושא יתחיל, ראשית ולפני הכל, בסוגיית זהות הערכאה שבסמכותה לדון בתביעה המסוימת הזו.
על החלטות בית הדין הרבני האזורי הנוגעות לסמכות הדיון, הכתובת לערעור היא בית הדין הרבני הגדול, בעוד שעל החלטה של בית משפט לענייני המשפחה הכתובת לערעור היא בית המשפט המחוזי.
ככלל, הערכאה הראשונה שאליה תוגש התביעה, תהיה זו שתחליט בסוגיית הסמכות לדון. במצבים הנדירים, המתרחשים לעיתים, בהם שתי הערכאות השיפוטיות דנו בסוגיית הסמכות והחלטותיהן סותרות זו את זו, בית המשפט העליון יידרש להכרעה בסוגיה, והוא יהיה זה אשר יקבע למי נתונה סמכות הדיון בתיק.
מדוע, בעצם, בחירת הערכאה השיפוטית כל כך חשובה?
שתי הערכאות השיפוטיות הללו דנות על בסיס מערכות חוקים שונות זו מזו – בית הדין הרבני נסמך על הדין העברי המסורתי, בעוד שבית המשפט לענייני המשפחה דן בתיקים המובאים לפניו דרך אספקלריית הדין האזרחי. אמנם, בישראל, הדין האזרחי, במקרים רבים, נשען על הדין העברי, אולם ישנם לא מעט מקרים בהם נפרדים סוגי הדינים הללו זה מזה, ולדין האזרחי "דעה" והחלטות משל עצמו. משכך, בחירת הערכאה השיפוטית הנכונה, עשויה להוות גורם קריטי ומשפיע על תוצאותיו של ההליך.
כתוצאה מכך, עורכי דין המתמחים בדיני משפחה מייעצים למעוניינים להתגרש להגיש, בהקדם ככל שניתן, את התביעה לערכאה העדיפה להם, וזאת, בטרם יוקדמו על ידי בן / בת הזוג, שלהם העדפות ואינטרסים משלהם.
חשוב להדגיש, כי לפני ההחלטה על הבחירה בערכאה השיפוטית להגשת התביעה, מומלץ לקבל יעוץ משפטי מקצועי מעורך דין אשר דיני משפחה הינם תחום התמחותו, וזאת, בלא קשר לערכאה השיפוטית שבה תבחרו, בסופו של דבר.
כתיבת תגובה