סחר בסמים

סחר בסמים נעשה בשוק שחור עולמי ואסור על פי חוק, אף על פי כן, השימוש בסמים בלתי חוקיים נפוץ מאוד.

פקודת הסמים הקבועה בחוק מגדירה מהי הכמות המותרת לשימוש עצמי ובאילו נסיבות. כל כמות מאותו סוג סם מעל הכמות שהוגדרה בחוק לשימוש עצמי, נחשבת לאחזקת סם לצרכיי מסחר ובעקבותיה נקבעת רמת הענישה.

המעקב אחרי סוחרי הסמים נעשה ע"י סוכנים הפועלים על ידי היחידה המשטרתית, לסחר בסמים. הסוכנים עוברים הכשרה משטרתית לתפקיד וכך מפתחים יכולת "טבעית" להתערות בקרב עבריינים. 

לא מפתיע לגלות שרמת הענישה הקבועה בחוק על סחר בסמים, הינה מהמחמירים ביותר. על אף שלא נגרמה פציעה או חבלה חמורה לאחר, לא בוצעה עבירת עוון המלווה בקלון, אך בכל זאת מדובר בעונש קשה ומרתיע הקבוע לפי חוק העונשין אשר קבע 20 שנות מאסר.

וכאן עולה שאלה: כשמדובר בסחר בסמים, על מה מתבסס בית המשפט ואיך נקבע העונש?

כשאדם רוכש סם מאדם אחר הוא לא יחשב לשותף בדבר עבירת הסחר בסמים. מה כן? הוא יכול למצוא את עצמו נאשם על אחזקת סם לצריכה עצמית. 

העונש שנגזר על נאשם בסחר בסמים מתבסס על סעיפי הרשעה, עדויות, ראיות ובוחן את סוג הסם.

כמובן שיש הבדל מהותי בין סחר בחשיש או מריחואנה לבין סחר בהרואין, אקסטזי או קוקאין. 

תפיסת עציץ מלא בתפרחת של מריחואנה נחשבת ע"פ חוק לפעולת סחר, על אף שלא שלא בוצעה פעולת מכר כלשהי. בחינה נוספת למשקל העונש מתבססת על מספר העבירות הדומות שנעשו בעבר ושקשורות לנאשם. באופן כללי, בשנים האחרונות, שופטי בית המשפט בישראל מחמירים מאוד בדרכי הטיפול והענישה.

כיצד מתייחס בית המשפט לאדם ש"דואג" לחברה?

בעניין זה, ישנן 4 הלכות מרכזיות:

1. אין לסחור בשום סוג של סם, כולל סוגי הסמים הכנסים תחת קטגוריית ‘סמים קלים’.
2. אין לתווך בין קונה למוכר, אפילו כשאין תמורה כספית.
3. סחר אסור בתכלית האיסור גם אם מדובר בכמות מזערית.
4. הענישה חמורה. 20 שנות מאסר או קנס כספי בגובה פי עשרים וחמישה מהעונש הנקוב בחוק העונשין.

לסיום: מי שדואג לחברה לסמים עלול להיכנס לכלא לעשרים שנים או לקבל קנס בגובה מיליוני שקלים. 

להוות מתווך בין החברים לבין הדילר או למכור בעצמך הן פעולות אסורות בחוק ועונשן זהה. כאמור החוק קובע שאסור לתווך אפילו שלא בתמורה!

חלק נכבד מתפקידו של עורך דין לענייני סמים הוא לשכנע את השופט שלא מדובר בעיסוק קבוע אלא באירוע חד פעמי.